טיפול רגשי לילדים והדרכת הורים | טיפול בגישה מערכתית 

כשפורים הוא קרנבל מבלבל מדי

​

או: אני פורים אני פורים ו...עוד יותר מדי דברים

​

"לכבוד פורים נגיע השבוע בכל יום בלבוש אחר: יום כובעים ומשקפי שמש/ יום חיות/ יום גיבורי על/ מסיבת פיג'מות ופיצות/ יום ספורטאים/ יום הפוך/ יום תאומים/ יום כוכבים/ תחפושות [אה, אז עכשיו זו התחפושת שבאמת בחרתי??]"

מכירים את זה נכון? לא ברור איך פורים הפך להיות קרנבל מציף ומייגע.

 

אני לא נוטה לבקר באופן מוחץ מסגרות חינוך. להיפך, אני מעדיפה לנקוט בגישה של שיתוף פעולה ושיח פתוח, והרבה כבוד לשני הצדדים, ההורים והמערכת הבית ספרית. אך במקרה הזה מדובר באירוע נקודתי, שיש בו בעיני טעם לפגם. אינני יודעת מנין הרעיון אך הוא כנראה הנחיה מלמעלה שחולשת לרוחה ולאורך במסגרות. 

מאחר שהוא נקודתי לפורים, אפשר גם להתמודד איתו באופן נקודתי בעזרת מודעות וכמה פעולות חשובות. 

 

חשוב לציין שילדים עם קשיי קשב וריכוז, קושי בויסות חושי או ויסות רגשי עשויים להתקשות עוד יותר בהתמודדות עם אירועים כאלו ולכן מאמר זה מיועד בעיקר להורים לילדים אלו, אך לא רק. 
 

אז מה בעצם קורה כאן?

שתי הגזמות באירוע שיצא מפרופורציה:

• איפה היציבות? אין צורך להרחיב על הצורך של ילדים ביציבות בחייהם. כשיש יותר מדי שינויים (גם אם הם שמחים) מיד מרגישים חוסר שליטה – ויוצאים משליטה.

• מי אני ומה אני? התחפושת שמשתנה מיום ליום. להתחפש זה אומר להיכנס לנעליה של דמות אחרת, לשחק אותה, וקצת להזדהות איתה. אבל מה קורה כשכל יום אני מישהו אחר? יש כניסה ויציאה מדמות אחת לאחרת שוב ושוב. מעברים מהירים ותכופים ממשחק למציאות. הם לא שחקני תיאטרון! הם ילדים שעדיין מגבשים את זהותם. יום, יומיים, שלושה... אז מתי כבר תחזור המציאות שאני מכיר? *מתי כבר אני חוזר להיות אני?*

 

אתם כנראה רואים על הילדים את ההשלכות: הם יכולים להיות מתנגדים יותר, תוקפניים יותר, כעסניים יותר, מתבודדים יותר.... זה נראה שהם פשוט "מאבדים את זה"פועל הם פשוט בלחץ. הם בודקים אם מה שמוכר עדיין קיים. מחפשים את הגבולות המוכרים.

​